Educational Copyright Conference - 19 December 2017, Buchmann Faculty of Law, Tel Aviv University

מוסדות חינוך עסקו מאז ומתמיד בענייני זכויות יוצרים - כיצרנים של חומר המוגן בזכויות יוצרים, בעלי החומר והמשתמשים בו.
שינוי דפוסי ההוראה - מאנלוגי לדיגיטלי, מלימוד בכיתה להוראה מרחוק, שינויים בתעשיית ההוצאה לאור האקדמית – התגברות בריכוז השוק העולמי ועלייה המחירים, יחד עם שיטות רישוי שונות, כמו גם שינויים בחוק בשנים האחרונות הביאו לתביעות של מו"לים גדולים בעולם נגד אוניברסיטאות בגין שימוש ביצירות מוגנות לצורכי הוראה. בארצות הברית, הוגשה תביעה כנגד אוניברסיטת ג'ורג'יה עקב השימוש שלה בעותקים אלקטרוניים; בהודו נתבעה אוניברסיטת ניו-דלהי בנושא המקראות לסטודנטים;  גם בישראל, מו"ל מקומי תבע את האוניברסיטה העברית בגין הפצת מאמרים וקטעים מספרים במקראות, ובקנדה, ארגון של מו"לים תבע בנושא זה את אוניברסיטת יורק. שימוש הוגן / fair dealing/fair use נמצא בלב הדיונים המשפטיים. עם זאת, בעת ובעונה אחת, הליכים חוקיים אלו פוגשים תהליכי נגד כגון הדרישה של ארגונים שונים כי המחקר שאותו הם מממנים יפורסם גם בצורת הגישה הפתוחה, רשויות שיפוט שונות השוקלות רפורמות חקיקה, וכן ספריות פירטיות כמו SciHub. כנס זכויות יוצרים באקדמיה שהתקיים ב- 19.12.17 באוניברסיטת תל-אביב, דן בנושאים אלו ואתגרים נוספים ביניהם: 

- תיקי זכויות יוצרים משפטיים בעולם
- רישיונות, גישה פתוחה
- התנגדות, פתרונות ותוצאות

ההתייחסות לנושא זכויות היוצרים, בתחום האקדמיה, שונה בין מדינה למדינה:

החוק הישראלי, חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, מתייחס למושג 'שימוש הוגן' בצורה רחבה מאוד, שניתנת לפרשנויות רבות. הערפול בניסוח הביא עמו חשש מתביעות משפטיות ובעקבות כך, הגבלות על שימוש במחקר ובלימוד. בפרויקט מיוחד שנוסד באוניברסיטת חיפה, הוקם הפורום להשכלה נגישה אשר שם לו למטרה להגיע להסכמות ולנסח "עקרונות פעולה" שיבהירו את תחומי השימוש המותרים. 

הדוברים בכנס העבירו ביקורת על כי החוק עצמו נותן זכויות מסויימות לבעל היצירה וזכויות מסויימות למשתמש. אך כאשר מוסיפים את החוזים, הרישיונות, קודי ההתנהגות, והגבלות טכנולוגיות כאלו ואחרות למעשה מחלקים מחדש את הזכויות האלו ולאו דווקא מכבדים את החוק. הפתרונות לעניין זה הם מגוונים ואפשר ללמוד רבות ממה שקורה בעולם היום.  

שימוש הוגן מוגדר גם בחוק האמריקאי ועמו פרשנויות ועקרונות פעולה שונים שנוסחו במהלך השנים.
ברוב מדינות אירופה אין כלל התייחסות למושג שימוש הוגן, וההתייחסות היא לחוק בלבד . מדינות האיחוד האירופי חופשיות להחליט מה מידת אימוץ החוק. חלקן מחמירות יותר וחלקן פחות. בהרבה מדינות עניין זה מאפשר לאקדמיה טווח פעולה רחב הרבה יותר.
בהודו ובמדינות נוספות השיטה המקובלת היא חוק שאליו נוספים "יוצאי דופן". למשל העתקה לצורכי לימוד מעוגנת בחוק כ"יוצאת דופן" ולכן מותרת לחלוטין, ללא אחוזים וכמויות.
רוח חדשה ומרגשת נשבה בכנס – לא עוד פעילות מתוך חשש מתביעות ענק אלא פתיחות גדולה יותר לקראת האקדמיה ולקראת הנגשה חופשית יותר של המידע והידע אל מי שצריך אותו.

הדוברים בכנס:
• פרופ' מיכאל בירנהק, הפקולטה למשפטים באוניברסיטת ת"א – הציג את נושא הפרטיות באוניברסיטאות.

• עו"ד תרזה נוברה, האיחוד האירופי – חוק זכויות יוצרים באירופה – ללא שימוש הוגן או עקרונות פעולה, רק החוק עצמו קובע! לא ניתן לנסח עקרונות פעולה ללא השתתפות המו"לים הגדולים.

• ד"ר בודו בלזס מאוניברסיטת אמסטרדם – הדגיש והבליט את הרעיון כי החוק מדבר על מה שמותר, לא על מה שאסור!

• ד"ר יפית לב-ארץ, אוניברסיטת ניו-יורק – הציעה: ניסיון לרישיון – אם נעשה ניסיון סביר להשגת רשות, אז תהיה פטור ע"פ חוק מהפרת זכויות יוצרים.

• פרופ' אורית פישמן אפורי, המכללה לניהול – הפורום להשכלה נגישה: best practices

• פרופ' באשיר שאמנאד, מאוניברסיטת נירמה סיפר על תביעה שהוגשה נגד אוניברסיטת ניו-דלהי והתוצאות המפתיעות מתביעה זו:
במשך שנים אוניברסיטת ניו- דלהי השתמשה בשירותיה של חנות צילום קטנה על מנת שתדפיס עבורה חוברות לימוד בהם היו קיימים חלקים מיצירות עם זכויות יוצרים. לפני מספר שנים החליטה ההוצאה לאור של אוניברסיטת אוקספורד לתבוע את אוניברסיטת ניו-דלהי על הפרת זכויות יוצרים – שכן בחוברת היו ציטוטים מיצירות ששהוצאת אוקספורד הייתה הבעלים שלהן. תוצאת המשפט הייתה מפתיעה ומהפכנית: השופט ביטל את התביעה לחלוטין! הסיבה לביטול: הזכות לידע, ללימודים, למחקר גדולה מהזכות לקניין של המו"לים הגדולים. איך אוניברסיטת ניו- דלהי עשתה זאת – בעזרת מחאה חברתית: הם הגיעו כל כך רחוק ב"באז" התקשורתי-חברתי שהם יצרו סביב התביעה הזו, שבסופו של דבר אפילו סטודנטים מאוניברסיטת אוקספורד הפגינו נגד אוניברסיטת אוקספורד. אקטיביזם חברתי במיטבו!.

• בריאנה סקופילד, Author's Alliance – הציגה את הארגון ואת פעילותו החשובה - סיוע לכותבים/סופרים להכיר את עולם זכויות היוצרים ומנחה אותם איך להפיץ את הספרים שכתבו "בלי להיכנס לצרות" עם המו"לים. שופילד הזכירה אפשרויות שונות לפרש את ה"שימוש ההוגן" וכולן בעייתיות: למשל "חוק ה-10" – מותרת העתקת פרק אחד אם יש בספר עד 10 פרקים ומותרים 10% אם יש יותר מ-10 פרקים. היא גם סקרה את המשפט המרתק של המו"לים נגד אויברסיטת ג'ורג'יה שעדיין מתנהל, כבר למעלה מ-10 שנים. עוד אזכור שלה: כאשר חוקרים נשאלים על מידת השימוש שיתירו לעשות בפרסומיהם - 90% מהכותבים מרשים שימוש ביצירה שלהם וחלק גדול מהם מעודד זאת.

• פרופ' אריאל כץ, אוניברסיטת טורונטו - סיפר כיצד ניצחה האונ' העברית את המו"ל שוקן בתביעת זכויות יוצרים. כמו כן הזכיר כי: Fair dealing is a STANDARD not a RULE!

• ד"ר דלית קן-דרור, מאוניברסיטת חיפה – סקרה את המודלים השונים לפירסום ב OA, מגבלות ויתרונות. ( לעיונכם מצגת הרצאה של ד"ר קן-דרור לצוות הספרייה: עתיד עולם הפרסום האקדמי: האם המידע הנגיש ישנה את פני המחקר?)

• ד"ר סיגל להב-שר, מהקונסורציום מלמ"ד –דיווחה שהגישה החדשה של מלמ"ד היא לבדוק לעומק כל חוזה חדש עם המו"לים ואילו אפשרויות חלופיות קיימות בגישה פתוחה. בנוסף, מציעה לקדם מאגרים מוסדיים ותחומיים.

 סיכום הכנס: מירה בן ארי, אוניברסיטת תל אביב וד"ר לין פורת, אוניברסיטת חיפה.

סיפור על אלבום מרתק שנשלח אלינו מקנדה, על בלה שניטלנדר והקמת בית חרושת למלט בנשר, על  חנה יריב עורכת בויקיפדיה שבודקת כעת בעקבות תמונה מהאלבום האם יש להקדים את תיארוך שנת ההקמה של העיר נשר בשנה, ועל קבוצת פייסבוק נהדרת שסייעה לספרייה במלאכת זיהוי התמונות. 

יום אחד בשנת 2016 הגיע לתיבת הפניות של המרכז למדיה דיגיטלית בספרייה פנייה מהגברת נעמי קרוזו. נעמי המתגוררת בוונקובר, קנדה סיפרה כי ירשה מאביה, בלה שניטלנדר, אלבומי תמונות משפחתיות לצד תמונות היסטוריות, ביניהם אלבום המתעד את הקמתו של בית החרושת למלט בנשר. לדבריה, בלה התעניין בצילום ויחד עם גיסו, הרמן ארנו מילר, שלמד צילום מקצועי בארץ מוצאם בבודפשט, הם צילמו את הקמת בית החרושת בנשר, את נופי ארץ ישראל, ותמונות רבות נוספות מהווייתם בארץ. נעמי בחרה לפנות דווקא לספרייה שלנו היות וראתה פרויקטים רבים נוספים של אוספי תמונות היסטוריות, סרוקים, מקוטלגים ומונגשים בספרייה.
כעבור זמן קצר נשלח אלינו האלבום בדואר רשום מקנדה וזכה לכינוי "אוסף נעמי קרוזו – אלבום נשר", כשפתחנו אותו ראינו שמדובר באלבום נדיר וייחודי ממספר בחינות. האלבום הוכן בתשומת לב רבה, עם דגש על סידור נושאי ואף אמנותי של תמונות בכל דף. כל דף מספר סיפור מסוים. יתרה מזו, הסיפור האישי של בלה שניטלנדר והיותו בין הדמויות המרכזיות שעמלו על הקמת המפעל בנשר, הפכו את סיפורו של האלבום למרתק אף יותר והעניקו לו חשיבות היסטורית מיוחדת.

בלה שניטלנדר היה בין יותר מ- 50 מהנדסים ואדריכלים דוברי הונגרית שעלו לארץ בין השנים 1930-1920. טרם עלייתו ארצה, למד בלה הנדסה אזרחית בבודפשט, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גויס לצבא ונפצע בה, לאחר חזרתו למולדתו בהונגריה, חווה קושי לסיים את לימודיו בשל היותו יהודי. חוויה זו גרמה לבלה לרצות לעזוב את ארצו והוא בחר בהודו הרחוקה, בה שמע כי ניתן למצוא עבודה במקצועו. בשנת 1922, בלה בן ה-24 יחד עם אשתו ארזבט אלישבע מילר בת ה-23, הפליגו למזרח הרחוק. האנייה בה הפליגו בני הזוג, עצרה בנמל יפו והם ירדו לביקור קצר. בלה רצה לפגוש חברים מהאוניברסיטה שבאו לארץ ישראל מספר שנים קודם לכן. חברים אלה סיפרו לו שגם בארץ ניתן למצוא עבודה ושכנעו את הזוג הצעיר לא להמשיך להודו. תחילה עבד בלה בתוכנית השקייה בזיכרון יעקב במימון הברון דה רוטשילד ועם התחלת בניית בית החרושת למלט, בשנת 1924, שימש מנהל מחלקת הבנייה במפעל נשר. הוא היה אחראי על הקמת מבנים במפעל ובשכונת נשר, כולל הרחובות בהם התגוררו מהנדסי המפעל. בלה עצמו, יחד עם אשתו ושתי בנותיו, תמר (אגי) שנולדה ב-1927 ונעמי קרוזו שנולדה ב-1939, התגוררו בשכונה החדשה בנשר במשך 33 השנים הבאות. בנוסף לפרויקט בית החרושת בנשר, בסוף שנות העשרים של המאה שעברה, התבקש בלה לתכנן שיפוצים במתחם הכנסייה הפרנציסקנית בנצרת. אחיו לואיס, שהיה גם הוא מהנדס וחי בברלין באותו זמן, בא לארץ ישראל לסייע לו בפרויקט.

כפועל יוצא מתחנות חייו המקצועיות של בלה שניטלנדר בארץ, התעניינותו המיוחדת בצילום, ואהבתו לטייל בארץ ולתעד נופים ואנשים שפגש, נולד אלבום נשר. התצלומים באלבום מתעדים סיפור מרתק של הקמת העיר סביב המפעל בנשר. צריפי הפועלים, שלושת הרחובות עם בתים מטופחים של מהנדסי המפעל, מבני ציבור וחינוך כגון בית הספר, המרפאה, הקנטינה, הצרכנייה - כל אלה היו פרי העיצוב של בלה. בנוסף, באלבום תמונות של ישובים יהודיים וערביים בארץ ישראל בשנות 1920; וכן תיעוד שיפוצים ובניה במתחם הבזיליקה הפרנציסקנית בנצרת (כיום בזיליקת הבשורה) בין השנים 1927 ו- 1931.

בשנת 1957, לאחר מות אשתו, עזב בלה את הארץ יחד עם בתו נעמי והמשיך בקריירה מקצועית בקנדה.

במהלך העבודה על האלבום בספרייה, שאפנו לשמר את הן את ערכו ההיסטורי והן את ערכו האמנותי של האלבום. על כן, בנוסף לסריקה באיכות גבוהה מאוד וקיטלוג כל תמונה ותמונה באלבום, נסרקו גם גם דפי האלבום ונוצרה "רשומת האלבום" בה ניתן "לדפדף" בין הדפים ולראות אותם בשלמותם. כל דף קיבל שם ייחודי המשקף את תוכנו. על מלאכת הזיהוי המדויק של התמונות הופקד, כתמיד, רוני קניגסברג.

לקראת סוף העבודה על האלבום וכאשר מספר רב של תמונות כבר היו באוויר, יצרה אתנו קשר גב' חנה יריב, עורכת הערך "נשר (עיר)" בוויקיפדיה וכן מנהלת קבוצת הפייסבוק "נשר של פעם". היא ראתה את אחת התמונות באלבום המציגה צריפי העובדים הראשונים בנשר, ועל התמונה תאריך "1923" בכתב ידו של בלה שניטלנדר או גיסו ארנו מילר

תאריך זה הביא את חנה להרהר מחדש בתאריך הרשמי הניתן עד כה להקמת העיר נשר – 1924. יתכן והערך בוויקיפדיה ישונה בעקבות התמונה ושנת יסוד נשר תצוין כ- 1923.
כמו כן, התרשמה חנה מתמונות נוספות באוסף קרוזו, המגלים גם מנהגי התקופה, ביניהם תמונת "משה בתיבה" שטרם הועלתה לאתר – תינוק בארגז מעץ בקישון בעת רחצה.

בנוסף לאלבום, שלחה לנו נעמי מעטפה לבנה עם תמונות מרתקות נוספות מהקמת המפעל בנשר וכן שיפוצי הבזיליקה הפרנציסקנית בנצרת. בין התמונות של הבזיליקה נמצאה גם תמונת גן הילדים. 

תהיתי האם התמונה שייכת למעשה לתמונות הקמת המפעל בנשר והגיעה לתמונות של נצרת בטעות. על מנת לברר זאת, שלחתי את התמונה לחנה אשר העלתה אותה לדף הפייסבוק של קבוצת "נשר של פעם".
עד מהרה התברר כי התמונה היא אכן תמונת גן הילדים הראשון לילדי העובדים בנשר, היא משנת 1932, ואחת הילדות בתמונה (יושבת ליד השולחן שלישית מימין) – היא אגי, אחותה של נעמי קרוזו!
הזיהוי הוא באדיבותו של פרופ' אליהו רייכנטל (Prof. Eliahu Reichenthal) מוותיקי נשר. רפיי ברייר, וותיק נשר נוסף, הוסיף גם כי הגן הוקם במבנה מכבסה לשעבר.

העבודה על אלבום נשר משקפת, אם כן, דרך חדשה ורעננה בעבודה על ארכיוני תמונות, והיא שיתוף המונים בזיהוי תמונות באמצעות רשתות חברתיות, כדוגמת פייסבוק. התקיים כאן שיתוף פעולה מבורך של וותיקי נשר בזיהוי התמונה, בתיווכה האדיב והנמרץ של חנה יריב באמצעות הקבוצה שהקימה. (שיתוף נוסף ראינו גם בזיהוי תמונות אוסף כפר יחזקאל שהוזכר בפייסבוק הספרייה). אנו מאמינים כי דרך זו תצבור תאוצה בהמשך, הן לגבי האלבום הנוכחי, והן לגבי אוספים ואלבומים שבתהליך העבודה או עתידים להתקבל אצלנו.

 הכנת הסקירה: ד"ר אביבה לוין-בלאוסוב 

הזיהוי  של תמונת גן הילדים הראשון לילדי העובדים בנשר בקבוצת הפייסבוק "נשר של פעם"