סקירות ועדכונים
סקירות ועדכונים
הספריה מעדכנת באופן שוטף במגוון ערוצים אודות משאביה ואפשרויות השימוש בהם. יחד עם זאת טוב תמיד להיות במקום בו מזוהה צורך מיידי בסיוע ספרייתי.
impactfactorוכך במסגרת הקורסים אותם אני שומעת לגמול ההשתלמות, אני משתתפת הסמסטר בקורס של ד"ר מיה בניש-ויסמן "היבטים חברתיים ותרבותיים בחינוך בני נוער". מדובר בסמינר מחקר, בו הסטודנטים צריכים לבצע מחקר, לקרוא ספרות בנושא הנחקר ולכתוב את עבודת הסמינר המבוססת על סקירת הספרות והמחקר שבוצע.

במסגרת סקירת הספרות נתבקשו משתתפי הקורס לקרוא מאמרים באנגלית מכ"ע הנחשבים "הטובים ביותר" בתחום מחקרם העתידי. לאחר קבלת המשימה התעורר דיון בכיתה ונשאלה השאלה
 "כיצד יודעים מהם כ"ע נחשבים בתחום?" ...מיד לקחתי חלק בדיון ועדכנתי את המשתתפים אודות מאגר JCR-Journal Caitaion Report בו ניתן לבדוק מהי מידת החשיבות (ה-Impact Factor) של כ"ע בתחומי מחקר שונים.

מאחר ומשתתפי הקורס צריכים בהמשך לחפש מאמרים גם במאגרי המידע בפסיכולוגיה הרחבתי את ההסבר למאגר PsycNET -- APA, יתרונות המאגר, שיטות החיפוש ומיקוד החומר ועוד.
לאחר השיעור נשלח למרצה דוא"ל בו קישורים לדף מדריכי הספריה, קישור למדריך למאגר PsycNET -- APA וקישור למדריך למאגר JCR לדירוג כ"ע. כמו כן הסברתי בדוא"ל כיצד מגיעים למאגרי המידע של הספריה, וכיצד למצוא את המאגר המבוקש. המרצה העלתה את הדוא"ל שלי כמו שהוא להיילרן והסטודנטים כבר החלו בעבודתם. עם כתיבת שורות אלו הגיעה אחת הסטודנטיות בקורס לדלפק היעץ וסייענו לה למצוא מקורות מידע לסקירת הספרות בקורס המדובר.

לדעתי, ערכם של הספרנים השומעים קורסים שונים באוניברסיטה רב מאוד, היות וכך אנו מגיעים לליבם של הקורסים עצמם, עוזרים נקודתית לסטודנטים בנושאים המתעוררים בכל שיעור, וממתגים את מקומנו כנותני שירות ייעוץ ותמיכה למחקר והוראה, לא רק בתחומי הספריה עצמה, אלא גם במהלך ההוראה בקמפוס.

red_bullet.jpg - 1.07 KB הכנת הסקירה: ענת אוסטר
מזה כעשר שנים, אני עובדת כספרנית יעץ במחלקת היעץ של אוניברסיטת חיפה. לאחרונהdsc 0015 סיימתי עבודת מחקר שערכתי בנושא: ניסוחי שאילתות במערכות לאיחזור מידע לצרכים אקדמיים בהדרכתה של פרופסור יהודית בר-אילן מהמחלקה ללימודי מידע של אוניברסיטת בר-אילן, במסגרת לימודים לתואר שני.

מטבע הדברים, המחקר עסק בנושא הקרוב לליבי ובדק חיפושי מידע לצרכים אקדמיים בקרב סטודנטים לתארים מתקדמים.
חיפוש מידע הוא תהליך מורכב למרות היותו חלק משגרת היומיום. המחקרים מראים שחיפוש מוצלח תלוי במספר מרכיבים, ביניהם:
מבנה המידע (כגון: טקסט מלא, thin metadata, thick metadata), מערכת חיפוש המידע ומחפש המידע (המשתמש).

עבודות מחקר קודמות הצביעו על הצלחה מוגבלת של חפוש מידע (על-פי הגדרות שונות) בתחומים שונים הן בווב, והן במאגרי מידע ביבליוגרפיים ובקטלוגים של ספריות. בהתאמה, מחקרים רבים בתחום חיפושי המידע מציעים שיטות וטכניקות לשפור מערכות חיפוש המידע הן באופן ביצוע החיפוש על ידי המערכת (למשל, אלגוריתמים או אפשרויות חיפוש מתקדמות וייחודיות) והן ברמת עיצוב מנשק המשתמש (למשל גישה ברורה ונוחה לאינדקסים).

יש להניח כי מערכות חיפוש המידע ימשיכו להשתכלל ולאפשר חיפושים יעילים בעתיד ואף חיפושים המתבססים על משמעות מונחי החיפוש ועל הקשרים אסוציאטיביים. אך ככל הנראה, בטווח הנראה לעין, המשתמש ימשיך להיות גורם מרכזי בתהליך חיפושי המידע באמצעות מערכות אלו. רק הוא יהיה מסוגל להגדיר את צורכי המידע שלו ולהעריך את התוצאות (רלוונטיות, סמכות, כיסוי וכו').

שימוש מושכל במערכות המידע (כגון: ניסוח נכון של צורך המידע, בהתאמה למערכת איחזור המידע, שימוש באופציות חיפוש ייחודיות ואו מתקדמות, שימוש בטקטיקות חיפוש יעילות) יכול להביא לשיפור מימדי הצלחה של תהליך החיפוש (כגון: רלוונטיות התוצאות, הזמן המוקדש לחיפוש). לכן ישנה חשיבות רבה למחקרים הבודקים את מרכיב המשתמש בתהליך חיפוש המידע בכלל ובהצלחת החיפושים מהיבט המשתמש בפרט.

עבודת מחקר זו שייכת לקבוצת המחקרים בתחום התנהגות חיפוש המידע, העוסקת בניתוח שאילתות החיפוש ורלוונטיות התוצאות, מנקודת מבטו של המשתמש.

מחקר זה בדק ניסוחי שאילתות בשלוש מערכות לאיחזור מידע בסביבה אקדמית, עבור אותו נושא על ידי אותו משתמש. למחקר זה נבחרה השיטה האיכותנית המאפשרת לבחון, לנתח ולגלות את הקשר בין כוונת המחפש, נושא המחקר, שאילתות החיפוש ותוצאותיו.
המאגרים עבורם נערך המחקר היו: קטלוג הספריה של אוניברסיטת בר-אילן, גוגל-סקולר ומאגרי פרוקווסט.

השוואה זו איפשרה להעריך את השפעת המנשק ואפשרויות החיפוש הייחודיות של כל מאגר על הצלחת החיפוש.
נערכו השוואות תוך נבדקיות ובין נבדקיות של השאילתות ובחינת האבולוציה שהן עוברות במערכות השונות במטרה למצוא תבניות חיפוש אצל המרואיינים, אסטרטגיות חיפוש המקדמות את החיפוש ושיטות חיפוש המעכבות את התקדמות החיפוש או אפילו תבניות חיפוש שגויות ולאפיין את התייחסות המשתמשים למאגרים השונים, מהיבט ניסוח השאילתות.

במסגרת המחקר, נבחנו השאלות הבאות: האם יש מאפיינים ייחודיים לשאילתות שנכשלו; מהי האבולוציה ששאילתות עוברות במהלך החיפוש; האם יש הבדלים בהתייחסות המשתמשים למאגרים השונים.

בהתייחס לשאלת המחקר הראשונה, נמצאו מספר גורמים לשאילתות שנכשלו:
שליטה לא מספקת באנגלית.
קשיים בניווט עד למציאת הטקסט המלא של פריטי המידע המבוקשים.
חוסר מיומנות בשימוש בפונקציות חיפוש יחודיות של מנשקים.
קושי בתרגום נושא המחקר ושאלת המחקר למונחי חיפוש מתאימים וקושי במציאת מונחים נרדפים, צרים, רחבים, המבטאים את ההיבטים הנושאיים השונים של שאלת המחקר.
היעדר אסטרטגיית חיפוש שיטתית (למשל חזרה על שאילתות, אי-שימוש במטאדטה). ביצוע חיפושים ללא תכנון מראש, מבלי ללמוד מתוצאות החיפושים (השאילתות) הקודמים.

לשאלה האם ישנה תבנית ברורה של התפתחות שאילתות במהלך חיפוש, ממצאי המחקר לא הניבו תבניות ברורות. נהפוך הוא, בנוסף לבעיות טכניות (כגון: שפה, הבנת המנשקים) אובחן בבירור היעדר אסטרטגית חיפוש שיטתית, היעדר שימוש במשוב משאילתות קודמות המבוססת על תוצאות. בנוסף, התופעה אינה ייחודית למאגר מידע ספציפי.

בהשוואת התייחסות המשתמשים למאגרים השונים, נמצאו ההבדלים הבאים:
שביעות הרצון מתוצאות החיפוש במאגרים: שביעות הרצון בקטלוג היתה נמוכה לעומת שאר המאגרים.
זמן: השקעת הזמן בקטלוג היא קטנה בהשוואה לזמן שהושקע בחיפושים בגוגל-סקולר ובמאגרי פרוקווסט. קשה לקבוע אם השקעת הזמן הקצרה היא אחת הסיבות לחוסר שביעות הרצון מהתוצאות או ההיפך.
שפת החיפוש: הסטודנטים נטו לערוך חיפושים בעברית (שפת אם) במאגרים בעלי מנשק בעברית. למרות נוחות החיפוש בשפת-האם, במרבית המקרים, חיפושים אלו היו פחות מוצלחים.

שאילתות ואסטרטגיות חיפוש:
לביצוע שאילתות חיפוש בקטלוג יש מאפיינים המבחינים מאגר זה מהשניים האחרים: 1. שימוש במטאדטה בשאילתות הראשונות. 2. חיפוש היבט נושאי אחד בשאילתה הראשונה. 3. אחוזי הצלחת שאילתות הנמוכים פי שלושה מגוגל-סקולר.

ממצאי המחקר לעיל מעידים על קיומם של מספר מכשולים בתהליך חיפוש. בהמשך, המחקר מעלה רעיונות ודרכי פעולה לייעול תהליך החפוש.

תכלית שיפור חיפושי המידע היא לאפשר למשתמש לערוך חיפושי מידע באופן עצמאי ומקצועי כך שיתקבלו פריטי מידע רלוונטיים, איכותיים, ממוקדים לנושא החיפוש שלהם וכל זאת בפרק זמן הקצר האפשרי ובאחוזים גבוהים של שאילתות מוצלחות.

במאמרם מ- 1988 כתבו סרצביץ וקנטור (Saracevic & Kantor, 1988) כי חיפוש מידע רחוק מלהיות מדע, הוא בגדר אוֹמנות מאוד לא מדוייקת. כיום הצטברו עדויות אמפיריות המראות כי חיפוש מידע הוא תחום מקצועי המתבסס על ידע ייחודי, התמחות ואף הכרה אקדמית בבסיס ידע. את מקצוע חיפוש המידע או את אוּמנות חיפוש המידע (כפי שהיא נעשית על ידי בעלי המקצוע), גם אם מהווה תהליך מורכב, יש להנחיל לכלל.

שדרות סיני 17

בשנת 1936 נראית כאן חורשה רחבת ידיים. בין עצי האורן חבוי צריף. בצריף מתגוררות מספר משפחות וביניהן משפחת פלדמן. יש בצריף גם מטבח ושירותים. באחוזה צריפים רבים, תנאי החיים בהם קשים, אך איש אינו מתלונן.

הבנות חסידה ולאה לבית פלדמן סיפרו לי: "האב, מנחם פלדמן, יליד טאיצ'בה-טייץ, סלובקיה, 1907, ושרה אדלר, ילידת בודפשט, 1901, נישאו בסלובקיה. נולדו להן שלוש בנות: חסידה, ילידת 1931 ולאה ילידת 1932 וכן בת נוספת, כאשר מנחם ושרה הודיעו להוריהם על כוונתם לעלות לארץ-ישראל עם שלושת בנותיהם, ההורים נתקו עמם את הקשרים. שנה וחצי חיכו "על המזוודות" לקבלת הסרטיפיקטים. מנחם היה בהכשרה בסלובקיה, כדי להתכונן לעלייתו ארצה.
המשפחה הגיעה לחיפה ונשלחה לבית-העולים בבת גלים. "בבית-העולים היו פשפשים ואמא ביקשה מאבא לקחת אותה משם רחוק "לקצה ההר". אבא לקח את הדברים כמשמעם, הזמין עגלה וסוס, הטעין את המיטלטלין, והמשפחה החלה בעלייה איטית לכרמל. העלייה התארכה וכשאמא שאלה - מדוע אנחנו נוסעים רחוק כל כך? אבא ענה לה "הרי רצית להגיע לקצה ההר...!" .

אחוזה, כידוע, הייתה אז בקצה הדרומי ביותר של חיפה. כאן באחוזה,"הילדים זכו בהרבה אוויר צח. אך היו כאן גם רוחות. כשהיינו ילדים אמרו לנו לשים אבנים בכיסים כדי שלא נעוף עם הרוח. הכול היה פתוח, היו בקושי בתים באחוזה!". אחת מהבנות נפטרה בארץ מדיפטריה ושתי בנות נוספות נולדו כאן: רבקה, ילידת 1935 וציונה, ילידת 1937. לפני שעברו לגור בצריף זה, הספיקו לגור בצריף אחר ברחוב מאפו 9, ובזמן המאורעות, כנראה בשנת 1939, גרו בקומה שנייה של בית ויצ"ו ברחוב חורב פינת אידר.
האב מנחם עבד אז בהדר כשרברב. מאוחר יותר פתח עסק עצמאי לפחחות במחסן מאחורי הצריף. שרה פלדמן הייתה מוכנה לכל עבודה: היא הייתה עוזרת, מבשלת ומנקה. הבת חסידה זוכרת שהיה להם כלב זאב. האם עבדה אז במסעדה במלון רוזינר, הוא מעון העולים שהפך לבית חולים ברחוב חורב 2. חסידה זוכרת שהילדים הלכו לקחת שאריות אוכל ממטבח המלון עבור הכלב.
השכן הקרוב היה ד"ר דנקוורט, (ראו פרק כ"ה), שהיה גם רופא השניים של בני המשפחה. שביל הוביל מביתם לרחוב מוריה. כיום שביל המעבר הוא בין בית 15 לבין בית הספר "זיכרון יוסף". הבנות הלכו לבית הספר "זיכרון יוסף" ולאחר מכן למדו בתיכון בהדר. הצריף נהרס ובית קטן נבנה במקומו.

שדרות סיני
בשנת 1947 ניצב כאן כבר בית גדול

כל יתר השטח סביבם, בשנות השלושים והארבעים, היה שטח בר. הבתים לא היו צפופים כמו שהם היום, והילדים קטפו שם פרחים. לא הייתה תאורה ברחובות, לא היו כמעט מכוניות ואוטובוס 4 הגיע לאחוזה רק מספר קטן של פעמים ביום.

חסידה נזכרת שכאשר החלה המלחמה, ההורים בחו"ל חידשו עמם את הקשר והתחננו שישיגו להם סרטיפיקטים. אך אז היה כבר מאוחר מדי, ורוב המשפחה נספתה. אח אחד של האב מנחם הצליח לעלות ארצה בשנת 1938 והיה לנוטר. אח של האם שרה הגיע כפליט מרומניה אחרי המלחמה. בזמן המאורעות של 1936-1939 כשמשפחת פלדמן התגוררה באחוזה. האב היה גם לנוטר. כשהאם הייתה בעבודה, הבנות חיכו בבית לבדן. לאה זוכרת שאמא נהגה להודיע מרחוק על שובה מהעבודה והבנות בכו משמחה כששמעו את קולה. אירוע הזכור היטב ללאה הוא הכרזת המדינה. מהגדנ"ע שלחו את הילדים להדביק כרוזים ברחובות. אחד מהילדים הלך קדימה כדי לוודא שהכלניות (החיילים הבריטים) לא נמצאים בסביבה. בערב ההכרזה כל התושבים התאספו ברחובות סביב הגן של חווקין" (כיום גן יצחק) . ההתרגשות הייתה עצומה והשמחה רבה.

אליעזר נפטר בשנת 1983, לאה נפטרה בשנת 1987. ארבעת הבנות חיות בארץ.
בתיק העירייה ישנה תכנית משנת 1938 שאושרה בשנת 1939. בתכנית המגרש נראה בניין קטן הקיים בלב המגרש. התכנית החדשה היא לבית בן קומת קרקע וקומה אחת, שיוצמד למבנה הישן. בעלת הבית היא גולדה ברגטל מקריית מוצקין. המתכננים הם המהנדסים איזנשטט את מאירשטיין. מרחוב יוסף 12, בהדר הכרמל.

תכנית הבית 1938
זוהי תכנית הבית משנת 1938. מבנה קטן נראה "דבוק" לצד הבית

על משפחת ברגטל שמעתי מבת של חברים של משפחה זו. לא היו לה הרבה פרטים על משפחה זו, אבל מדף עד שמילא אדון ברגטל ב"יד ושם" בשנת 1956 עלו הפרטים הבאים:
אברהם בן משה ברגטל, יליד ירוסלב פולין בן משה אהרון ושרה, נולד כנראה בדרהוביץ. אחותו זוסיה שפיגל, ואחיו דוד, וילהלם ויהושע אוסקר, שגרו בדרוהוביץ נספו בשואה. נראה שאברהם הצליח לעלות ארצה בזמן, בעוד משפחתו נשארה בגולה ונספתה. סופר לי שד"ר ברגטל היה הווטרינר של העירייה ועבד בבית המטבחיים של העירייה. ואכן בספר הטלפונים של שנת 1964 נרשם שאברהם ברגטל הוא רופא וטרינרי.

רשימת דיירים של העירייה הצביעה על כך שבשני חדרים התגוררו אברהם וגולדה ברגטל, בעוד שבאחד מחדרי הדירה גר קורט הויזמן ובשני פאול אהרנצוייג. כך היה נהוג באותה תקופה, מי שהייתה לו דירה של שני חדרים - השכיר אחד מהם, ובעלי דירה של ארבעה חדרים - יכלו להשכיר גם שנים ושלושה חדרים ולחיות משכר הדירה.
שכנים ידעו לספר שבתם המבוגרת של אברהם וגולדה ברגטל נישאה לשבדי. אחרים סיפרו שבעלה השבדי של הבת נרצח והיא חזרה ארצה עם בנה. בתם השנייה נישאה לקצין מהצבא הבריטי. פרטים מסעירים כאלו נחקקו היטב בזיכרונם של ותיקי אחוזה, ובודאי שהיו בזמנם נושא לשיחות.
מאתר חברה קדישא בחיפה למדתי שאברהם ברגטל בן משה אהרון נפטר בשנת 1967, גולדה ברגטל בת חיים ברוך נפטרה ב-1966. שניהם נקברו בבית הקברות בחיפה.

בשנת 1986 נבנה בית בחלקו האחורי של הבית. כנראה שבהזדמנות זו גם הבית הקדמי עבר שינוי ונוספה לו עוד קומה.

רחוב סיני 17, 2005 ו-2010
הבית ברחוב סיני 17, 2005                                                        רחוב סיני 17, 2010

שדרות סיני 21

על מגרש שגודלו כמעט דונם נבנה בשנת 1935 בית. בעל הבית היה משה אברהם פייגנבאום. בשנת 1947 בעלי הבית היו יששכר ומלכה רוזינר. בשנת 1948 הם הגישו לעירייה תכנית להקים על המגרש שני בניינים בני קומת קרקע וקומה א'. התכנית נערכה על ידי האדריכלית שרה לרנר. מתכנית זו ניתן ללמוד שעל המגרש הקדמי היה קיים באותה עת בית בן קומת קרקע בלבד.

משה רוזינר סיפר: יששכר רוזינר (אח של יונה רוזינר) ואשתו ומלכה בלימה הוניגווקס (אחות של רבקה) עלו מפרנקפורט בשנת 1938 בעקבות לחצה של רבקה. מלכה ורבקה היו בנות של ר' יהודה הוניגווקס. שני הזוגות עלו ארצה יחד, הגיעו לצפת, אבל נמלטו לחיפה בתקופת המאורעות. הם ניהלו חנות מכולת ברחוב מוריה 107, בכיכר קריית ספר, אותה קנו ממשה גראוור. המכולת קיימת עד היום בכיכר, ומוכרת בשם "המכולת של מוריס". בנם של יששכר ומלכה, שמואל, ואשתו יהודית רז, בנו בית בן שתי קומות ובעל שלוש דירות. סופר ששמואל המשיך לנהל את המכולת.

מלכה ויששכר רוזינר עם ילדיהם שמואל וארנה
מלכה ויששכר רוזינר עם ילדיהם שמואל וארנה

בכתובת זיכרון הנמצאת בבית הכנסת "אליהו הנביא" ברחוב סיני נרשם: "מלכה בלימה רוזינר בת ר' יהודה הונגווקס. נפטרה ג' סיון תשכ"א - 1961. יששכר ב"ר יעקב רוזינר נפטר ה' תמוז תשכ"ג - 1963"
כתובת נוספת נמצאת בבית הכנסת: "שמואל הלוי רז בן יששכר ומלכה רוזינר נפטר י"ז תשרי תשנ"ג"

רחוב סיני 21, 2006
הבית ברחוב סיני 21, 2006

מקורות:

שיחות עם חסידה ולאה פלדמן בשנת 2005 ובשנת 2010

שיחה עם משה ויעקב רוזינר, אחיינים של יששכר ומלכה רוזינר.

שיחות עם בניהו סגל, עליזה ברנט, עדנה הייכל.

התמונה של משפחת רוזינר ניתנה לי באדיבותו של יעקב רוזינר

התמונות הצבעוניות צולמו על ידי.

בסיפורי עם, באגדות ובספרות הילדים הקלאסית שנהגתי לקרוא בימי ילדותי, העוני ופערים בין עניים לעשירים היו נושא מרכזי. מוכרת-הגפרורים הקטנה של הנס כריסטיאן אנדרסן, לדוגמא, שבתה את לבי ונחרטה בו לעד, כאשר הילדה הענייה ייצגה את הטוב והטהור, ואילו העשירים המתעלמים ממנה ייצגו עבורי רוע, אכזריות והיעדר חמלה.

ומה קורה בספרות הילדים כיום?

בספרי הילדים לגיל הצעיר הנושא של עוני ואי-שוויון כמעט ואינו מיוצג. הנושא של כסף מטופל רק מהזווית של בזבוזים וצרכנות ולא מהזווית של פערים. יחד עם זאת נראה לי כי דווקא כיום ילדים חשופים יותר מתמיד, ומגיל צעיר מתמיד, לנושא של כסף ו"למי יש יותר" - גם דרך אמצעי התקשורת והפרסומות, וגם דרך השוואה הדדית כמו: "קנו לי מחשב" ו-"לי קנו משחק טלביזיה חדש". וכך, הילד נשפט לעתים עד כמה הוא "שווה" לפי כמה כסף יש לו.
הספרים הבאים מטפלים בנושא של עוני, כאשר האנשים או הילדים שיש להם פחות מלאחרים, מוצגים כשווי-ערך לאלו שיש להם יותר.

מי עזר לאיש המוזר? עמנואל בן סבו, 2010

נריה מתעצב למול האיש המוזר שהוא רואה בתחנת הרכבת, קשיש מוזנח-למראה המנגן בחליל, ולרגליו כובע עם מטבעות. אביו מסביר לו כי ייתכן שהאיש, שהיה מכובד ובעל אמצעים בארץ מוצאו, לא מצא עבודה בארץ, ועתה נאלץ לנגן ברחוב כדי שלא לרעוב. נריה אינו שוכח את האיש, הוא אוסף סכום כסף מדמי הכיס שלו, וחוזר עם אביו למקום כדי לחפש אותו...
באיורים נראה האיש מכובד ומעורר אהדה, למרות מראהו המוזנח. הספר מעביר מסר של נתינה מתוך יחס של כבוד גם כלפי אדם שכבר אין לו שום-דבר, אפילו לא בית משלו.

יום-הולדת לילד אחר טלי עדו, קוראים, 2010

בספר זה אי-השוויון הוא "קרוב" הרבה יותר, ומתבטא בהבדלים בין ילדים באותה הכיתה:

"פתאום שמתי לב שהבגדים שלו ישנים,
ולא בדיוק במידה שלו - אפילו קצת קטנים."
"אף אחד לא מבקר בביתו - הוא גר בשכונה רחוקה,
וכששואלים אותו על משפחתו - הוא עונה בשתיקה."

הילד ששמו יוסף הוא בודד ותוקפן, כועס ולא שייך. הוא אינו משתתף בפעילויות הכיתה, וההורים שלו אינם מגיעים לאסיפות הורים. הסיבה לכך שיוסף שונה באופן בולט מאחרים היא המצב הכלכלי של משפחתו - העוני.
ומה יקרה כאשר יגיע יום-הולדתו של יוסף, אותו חוגג כל ילד בכיתה ביחד עם בני משפחתו? אז מתגלה כי למעשה יוסף הוא ילד ככל הילדים, והדומה בינו לבין השאר עולה על השונה.

כמה כסף מקדה בן-נאה, מי-לי, 2006

ספר זה מתייחס לשאלת העוני-עושר בהקשר רחב ומורכב יותר, כי ההבדלים בין האנשים הם לא רק ב"כמה כסף" יש להם, אלא גם ביחס השונה של אנשים שונים כלפי כסף, רכוש ואי-שוויון:

"אבל כמה כסף צריך
על מנת שנהיה מאושרים?
והאם זה הכרחי שלכולכם יהיה בדיוק
את כל מה שיש לאחרים?"

הכסף אינו קובע את הערך שלך לעומת אחרים, ויותר מכך - הוא גם לא בהכרח קובע אם תהיה מאושר או לא:

"כי כל הדברים שאני הכי אוהבת
אור של שמש, צליל של שיר,
חבוק חזק-חזק וריח של ים,
הם ממילא - בחינם."

red_bullet.jpg הכנת הסקירה: תמי צוק
תיאור פעילות שנערכה בספריית ילדים שבאוניברסיטת חיפה לכיתות ב' וג' מבית הספר "נופים" בחיפה.


dsc 0162


מה חשוב לכם לדעת?


"נניח שאתם עובדים בספארי כמטפלים בחיות, ויום אחד מגיע בעל חיים חדש ולא מוכר. מה אתם צריכים לדעת על בעל החיים הזה כדי שתוכלו לטפל בו, שיחיה ולא ימות?"
הנושא שבחרנו לעבוד עליו כבסיס להקניית מיומנויות מידע הוא נושא האהוב על ילדים בגיל הזה, בנים ובנות כאחד - בעלי-חיים. כדי להמחיש את הנושא הנחקר, ולעזור בהעלאת שאלות רלבנטיות תיארנו סיטואציה מהחיים שדורשת חיפוש מידע לצורך פתרון בעיה, וכך, עוד לפני החיפוש, עשינו "סיעור מוחות" בדיון משותף. כתגובה הילדים מעלים מיד את השאלות הבסיסיות: מה הוא אוכל? ו- איפה הוא גר? אך בנוסף, גם שאלות אחרות, מגוונות, כמו:
איזה טמפרטורה הוא צריך? האם בעל החיים הוא חברותי? האם הוא מסוכן? מתי הוא מוליד ובאיזה תנאים? האם הוא זקוק לפעילות גופנית? מתי הוא אוכל - ביום או בלילה? איזה מחלות יש לו? ועוד.

איפה אפשר למצוא תשובות לשאלות?

בשלב הבא, שאלנו: "איפה אפשר למצוא תשובות לשאלות האלה?". התשובה המיידית של הילדים היתה: "בספרים", כנראה בגלל שהם נמצאים בספרייה, אך התשובה הנפוצה לאחר מכן הייתה: "באינטרנט".
בשלב זה, עודדנו אותם להכיר דרכים נוספות לעריכת מחקר: כמו תצפית בגן-חיות למשל, או התייעצות עם וטרינר או זואולוג, כשהמטרה היא שיכירו בקיומם של מקורות מגוונים ושונים למידע . מעניין שהילדים בגיל זה כמעט ואינם מכירים את המקור ה"קלאסי" - האנציקלופדיות הא"ב הכלליות כמו "יבנה" או "אביב", וגם כמעט ואינם ניגשים אליהם בחיפוש.

אני חוקר על...

כל ילד התבקש לבחור בעל חיים מסויים, ולחקור אותו תוך שימוש בספרים שבספריה - בעיקר, ספרי מידע מאויירים. כל ילד קיבל חוברת עבודה קטנה הכוללת את השאלות הבסיסיות - על מזון ומגורים, וכן - מקום ריק לשאלה נוספת, אותה עליו להוסיף בעצמו ולענות עליה, אבל רק לאחר שעיין בחומר. שלב זה חשוב במיוחד, כי פעמים רבות השאלות משתנות במהלך תהליך המחקר, או שנוספות שאלות חדשות לאחר הקריאה הראשונית.
שאלות מעניינות שהילדים הוסיפו היו למשל: כמה מינים של דולפינים יש? מי מטפל בגורים של הפנתר? מה האורך של סוס-ים? למה הוא אוכל את הטרף שלו על העץ? ועוד.

חיפוש ובחירת תמונה מהאינטרנט

כל ילד בתורו, הקליד את שם בעל-החיים שלו במחשב שבספרייה באמצעות אפשרות חיפוש תמונה בגוגל ובחר תמונה אותה הוא הדפיס במדפסת צבע צמודה, והדביק בדף הכריכה של חוברת העבודה. חשוב לשלב בתהליך גם חיפוש באינטרנט, כחלק בלתי נפרד ממקורות המידע, וכמובן, האינטרנט והדפסת הצבע מאוד מוסיפים להנאה ולהתלהבות של הילדים.

הצגת העבודה

חלק בלתי נפרד מתהליך המחקר, הוא להציג את העבודה ולספר עליה. הילדים מאוד נהנו ונענו לשלב הזה, במיוחד כיוון שעשינו זאת דרך משחק חידות- כל ילד הציג פרטי מידע על בעל החיים שבחר, והכיתה הייתה צריכה לנחש מהו.

מציאת מכנה משותף

לאחר שהילדים הכירו גם את בעלי החיים של חבריהם לכיתה, ביקשנו מהם להסתדר בקבוצות, תוך מציאת מכנה משותף בין החיות. המטרה היא לעודד את הילדים למצוא קשרים והקשרים רחבים מסוגים שונים כמו משפחה, סביבת מגורים, פרווה, צבע ועוד. בשלב זה הילדים תמיד מפתיעים אותנו ביכולת שלהם למצוא הקשרים, לאו דווקא טריוויאלים בין חיות שונות, כמו למשל: "הקבוצה של החיות המסוכנות".

אז מה היה לנו?

תהליך העבודה שנחווה יחד, במשותף, ככיתה, מאפשר ניסוי וטעייה, ודיון פתוח, יחד עם הדרכה צמודה. תהליך החקירה והלמידה המשותף לספרן, למורה ולתלמידים (וגם בין התלמידים לבין עצמם) הוא מעורר ומפרה, ומעודד הפנמה של דרך העבודה, כך שהתלמידים יוכלו להשתמש בו גם בהמשך, ככלי לעבודה עצמאית בנושאים אחרים.

תודה לאביבה לוין על עזרתה ותרומתה במהלך הסדנאות.

dsc 0070


red_bullet.jpg הכנת הסקירה: תמי צוק ויסמין אלעד. צילום: ג'ני כרמל ואלכסנדרה וולוך.
והפעם: "שני אבאים" - על הומוסקסואליות ומשפחות חד-מיניות בספרות ילדים

הנושא של הומוסקסואליות נחשב כרגיש מאוד וכמעט שאין לו איזכורים כלל בספרי ילדים לגילאים הצעירים. יחד עם זאת, אין ספק שגם ילדים צעירים נתקלים יותר ויותר בנושא: לעתים הם מכירים בן-משפחה שהוא הומוסקסואל, או רואים דמות כזו בטלביזיה בתוכניות ריאליטי או בסדרות (כאשר לפעמים הדמות מאוד סטריאוטיפית ולא מציאותית). כמו כן, כיום ישנם גם יותר ויותר ילדים המשתייכים למשפחות חד-מיניות - במקרה כזה רצוי שיהיה בסיפורים איזכור למשפחה כזו בין שאר סוגי המשפחות, זאת גם כדי לתת לילד תחושה שהמשפחה שלו היא "נורמאלית", וגם כדי להקל על חבריו להבין את הסיטואציה.

בעברית מוזכר הנושא רק בספרי ילדים בודדים, שאותם אציג להלן:

שני אבאים/ מקדה בן-נאה. מי-לי, 2003

בספר המתאר משפחות מסוגים שונים - חד-הוריות, גרושות וכו', מוצגת בדף הראשון משפחה חד-מינית ובה שני אבאים (ועל שמה גם שם הספר): "לבן יש שני אבאים / ולמרות שזה נשמע קצת מוזר, / אצלם בבית, כמעט הכל - / אותו הדבר."
שני ה"אבאים" באיור נראים בדיוק כמו כל אבא, בניגוד לסטריאוטיפים נפוצים. ובדף הסיום מציצים מהחלונות כל סוגי המשפחות: "יש כל מיני דרכים / ולכל בית צורה קצת שונה, / אבל כל עוד מקבלים / המון אהבה - / אתם במשפחה הנכונה."


כל צבעי הקשת / סמדר שיר. ידיעות אחרונות, 2010

גם בקובץ הסיפורים הזה מוצגות משפחות מסוגים שונים, כאשר אחת מהן היא משפחה ובה שתי אמהות. הסיפור "מתן מחכה לעכביש" הוא סיפורו של הבן הבכור במשפחה כזו, ולמעשה הדגש בסיפור הוא בעיקר על הקשר שבינו ובין האח הצעיר שנולד במשפחה, כשהמסגרת המשפחתית הייחודית מתוארת ומוזכרת תוך כדי כך. עבור הילד מתן, גם "אמא גל" וגם "אמא הלית" הן האמהות שלו, ולשתיהן הוא קורא "אמא". הן מסבירות לו על "בנק הזרע", דבר הגורם לו להרגיש חשוב במיוחד, ובעקבות ביקור של שתי האמהות בגן, הגננת אינה משתמשת עוד במונחים "אמא של שבת" או "אבא של שבת", אלא ב"ילד השבת" או "ילדת השבת".


זוג יונים בנים / נדב שכטמן. צבעונים, 2010

"לא נאה! לא נסכים, מה פתאום!
שני יונים בנים בתבה - זה איום!"
כשנח מבקש מכל בעלי-החיים להביא את בת-זוגם לתיבה, היון יוני מתעצב ודואג - כי מה יעשה וחברו הטוב והאהוב הוא מני - שגם הוא בן? האמנם רק בגלל זה לא יוכל מני להינצל מהמבול ביחד איתו?
את הסכמת נח להביא את מני איתו לתיבה הוא מקבל, אך שאר השכנים לתיבה מתנגדים נחרצות. עד שהיונה הצחורה פונה אליהם בקריאה נרגשת ומשכנעת אותם כי הגיעה השעה: "דעות קדומות להטביע במי המבול, ולהקים יקום חדש עם אהבה בו ללא גבול." וכך, ניצלים גם שני היונים בנים - יוני ומני, וגם היונה, ויחד עם כל החיות הם חוזים בקשת בענן המופיעה לאחר תום הסערה.
ספר זה הוא היחיד העוסק באופן ישיר בהומוסקסואליות וכן בדעות הקדומות נגדה, ולדעתי הוא עושה זאת בצורה נפלאה - מובנת לילדים, מומחשת באמצעות סיפור תנ"כי מוכר, וגם מאוד נוגעת ללב ומשכנעת, בליווי איורים צבעוניים ואסתטיים של יונים.

red_bullet.jpg הכנת הסקירה: תמי צוק
שלישי, 04 ינואר 2011 00:00

טרנדים בתחום הדיגיטיזציה 2010

אחד הבלוגים המרתקים העוסקים בתחום הדיגיטיזציה הוא: Digitization 101 with Jill Hurst Wahl

בפוסט לסיכום שנת 2010, Jill Hurst-Wahl מזהה ארבעה טרנדים מובילים המאפיינים את התחום בשנה החולפת:
דיגיטיזציה אינה עוד פעילות יוצאת דופן אלא חלק מרוטינת עבודה בארגונים רבים.באוניברסיטאות רבות מוקדשים לנושא הדיגיטציה ולספריות דיגיטליות קורסים מעמיקים המכינים את הסטודנטים למספר הולך וגדל של משרות בתחומי הספריות הדיגיטליות למינהן.

שימור דיגיטלי הוא הנושא החם הבא וראיה לכך מספר הכנסים, הדיונים והמחקר בתחום זה. שימור לטווח רחוק בחברה הדיגיטלית הוא אכן נושא מכריע בלעדיו אנו עלולים לאבד את ההיסטוריה שלנו.

רוב המוסדות משקיעים כיום אנרגיה רבה ב-Repositories . הפעילות כוללת סריקה ודיגיטיזציה של חומרים וטיפול בחומרים ש"נולדו" דיגיטליים

שיתופי פעולה בין מוסדות הם עדיין תחום חשוב ופעיל. הניסיון מלמד ששיתופי פעולה מניבים תוכניות בעלות תוצאות מוצלחות.

red_bullet.jpg תקציר: קרן ברנר
ביוזמת אגף ממ"מ באוניברסיטה הוקמה לאחרונה וועדת היגוי להקמת פורטל אינטראנט לאנשי הסגל המנהלי והאקדמי. ועדת ההיגוי מורכבת מנציגי אגפים שונים בקמפוס כולל הספריה. הפורטל יבנה על פלטפורמת SharePoint של מייקרוסופט.
ועדת ההיגוי הכינה סקיצה לפורטל והספריה, בהמשך לנסיונה בפעילות " צוות הערכה" בדקה את צרכי משתמשי הפורטל לפני גיבוש התכנים, עיצוב ויישום הפורטל.

הנבדקים אותרו לאחר קול קורא שנשלח לכל קהילת האוניברסיטה. נענו כ- 30 מתנדבים חברי סגל מנהלי ואקדמי. הוחלט לזמן את כל המתנדבים ולקיים שני מפגשים, כאשר כל קבוצה תכיל נציגי סגל אקדמי וסגל מנהלי.
למשתתפים נשלחו מראש סקיצה של מבנה הפורטל והרציונל שמנחה את הצוות המוביל, וכן את
השאלות הבאות:
1. אלו תכנים יגרמו לך להכנס לפורטל?
2. אלו מהתכנים הקיימים חשוב יותר בעיניך?
3. מה היית מוסיף לפורטל?
4. מה היית גורע מהפורטל?
5. דיון פתוח: מה דעתך על הפורטל?
התקיימו שני מפגשים ב- 07.12.2010, 14.12.2010, בני שעתיים כל אחד. בסך הכל נכחו כ-19 משתתפים (במפגש הראשון 12 ובמפגש השני 7).

picture1



קבוצות המיקוד התנהלו בשיטת Nominal Group Technique בשיטה זו על כל משתתף להביע דעתו בתורו על שאלה הנשאלת ע"י המנחים. נערכים מספר סבבים עד שכל המשתתפים סיימו להביע דעתם; כך נוצרת רשימה של תשובות. בסוף כל שאלה נדרש כל משתתף להצביע על שלוש האופציות החשובות ביותר מהרשימה, לדעתו. יתרון שיטה זו היא בכך שכל משתתף חייב לקחת חלק פעיל בתהליך.המפגשים אורגנו ע"י דבורה בן דרור ונציגי אגף ממ"מ - מובילי פרויקט הפורטל. את המפגשים הנחו מטעם הספריה: ד"ר לין פורת, ריקי גרינברג ונעמי גרידינגר.כל מפגש תועד במצלמת וידיאו לצורך ניתוח ואימות התוצאות. כמו כן, תשובות המשתתפים נרשמו על לוח בחדר והוקלדו לקובץ אקסל במחשב.

picture5


תשובות המשתתפים הוצגו על הלוח בחדר והוקלדו למחשב
ההצעות שזכו לדרוג הגבוה ביותר הן:
· כניסה ישירה למערכות וטפסי הארגון
· צורך בהתאמה אישית
· מערכת מהירה, דינמית, עדכנית, נוחה לשימוש
· שולחן העבודה שלי - היבטים כלליים ומקצועיים
· אבחנה ברורה בין חברתי למקצועי
· הסתרה של כל הפונקציות החברתיות -ניתן לאחדן בקישור אחד בלבד
· ספר טלפוני ארגוני - בעלי תפקידים ותמונות
· לוח אירועים כללי
· "חשבון שלי" בכל מערכות הארגון (כמו תקציבי מחקר, משכורת, נוכחות, היילרן, חשבון סלולארי ועוד..)
אחריהן דורגו ההצעות הבאות:
· שקיפות לסטטוס משימות
· צ'ט אונליין
· מבזקים / הודעות
· סטטוס פרויקטים באוניברסיטה
· שיווק פנימי של יחידות באוניברסיטה
· חידושים אקדמיים
· תקציבי מחקר
· חיפוש יעיל
· לוחות זמנים ארוכי טווח לרוחב הארגון (ברמה ארגונית, פקולטטית ואישית - יידוע על כנסים, אירועים, פעילויות ועומסים)
בדיון הפתוח הועלו דעות ורעיונות מגוונים בנושא הפורטל. בחרנו לציין כאן כמה מהרעיונות שעלו ועוררו עניין בקבוצות: חיזוק התקשורת הרוחבית והזהות הארגונית, אפשרות התאמה לפי שיוך סגלים, מחשוב טפסי הארגון והפשטת המונחים והז'רגון המקצועי בתוכם, מבדקי שימוש תקופתיים בפורטל, הצגת נתוני השימוש ושינויים בהתאם
ושקיפות דיוני ההנהלה.

red_bullet.jpg הכנת הסקירה: ד"ר לין פורת, נעמי גרידינגר וריקי גרינברג

לפני שנים, במסגרת סיור בשכונת אחוזה, הגעתי עם קבוצה לשדרות סיני 20 על מנת לראות את הצריף הראשון שהוקם באחוזה. "כאן, באחד הצריפים הראשונים באחוזה", סופר לנו, "היה גן ילדים". כיום, בשנת 2010, צריף זה אינו קיים עוד. מה סיפורם של הבית והצריף?
בית משפחת מוסקוביץ, 1946
בית משפחת מוסקוביץ בשנת 1946. בירכתי המגרש נראה צריף.

ליזט-לאה מוסקוביץ-ארז, ילידת 1913, מספרת בזיכרונותיה:
"הגעתי ארצה עם הורי, חיה קרולינה ושימעון-סימון מוסקוביץ בשנת 1925 מרומניה, בהיותי בת 12.... משפחתי התגלגלה מרוסיה לפולין ולרומניה. עוד ברומניה קנו הורי שני דונם אדמה באחוזה ושילמו חמש לירות אנגליות לדונם. סופר לנו שבארץ לעץ מחיר יקר, ואבי החליט לקנות צריף ברומניה ולהביאו ארצה. המבצע החל בבניית הצריף בחצר ביתנו ברומניה, בסימון הקרשים והמשיך בהעלאתם לאונייה. הצריף הובא ארצה, ומהנמל, בעזרת סוסים ועגלה, העברנו אותו לכאן, למגרש שרכשנו באחוזה. על הצריף, שהיה עשוי מעץ, הוספנו אחר-כך טיח וגרנו כאן שנים רבות. המקום נראה הררי, ובו עצים בודדים שגדלו בין הסלעים. הגברים עבדו בסלילת כבישים, בנטיעות ובעבודות פיתוח אחרות. גם הילדים נרתמו בזמנם החופשי לעזור בעבודות. הם סייעו בנטיעות, בגריסת הסלעים לחצץ לבנייה ולסלילת כבישים. היינו יושבים עם פטיש ואזמל ושוברים את הסלעים הגדולים לחצץ. רצינו לקחת חלק בכל דבר".

את הצריף בנו בחלק האחורי של המגרש וגרו בו, ולכשנבנה הבית, עברה המשפחה לגור בחזית המגרש.

הצריף של משפחת מוסקוביץ, 1926
הצריף של משפחת מוסקוביץ, בני משפחה ושכנים, 1926

"הייתי בת יחידה להורי ובעצם שימשתי כמנהלת הבית: עשיתי כביסה, בישול וכו'. אמי עסקה בתפירה ואבי עסק בעבודות נגרות בבית מלאכה שפתח ליד הצריף. היו אז באחוזה רק 10 משפחות ועוד כ-15 פועלים שבנו כמה בתים וסללו כבישים". עזרא, בנה של ליזט, סיפר לי, שאמו הייתה בת למשפחה אמידה ואיש לא הבין בסביבתה מדוע החליטה לעלות ארצה.
"שנים רבות לא היו לא מים ולא מקרר לא היה חשמל. למאור השתמשנו בנרות ובמנורות נפט.. . בור סופג בסלע שימש לנו כשירותים, ואת המזון הטמנו בבורות ובסלעים וכיסינו אותם כדי להגן עליהם מהחום, במקום מקרר. את המים הבאנו ממעין שהיה בוואדי אחוזה על גבי חמורים בפחים פתוחים. ואני זוכרת שעד שהגענו לביתנו בחזרה, חלק מהמים נשפך בדרך בגלל הטלטולים. באין בית ספר עברי (באחוזה או בכרמל בכלל), למדתי בבית-ספר עממי בעיר התחתית ברחוב הגפן. לבית-הספר הלכתי וחזרתי ברגל בשביל החמורים (המתחיל ברחוב יפה נוף). אני זוכרת, שפעם בשבוע ירדנו העירה בעגלה עם סוס כדי לקנות מצרכים. לחם הביאו לנו מנווה-שאנן, וערבים מטירה הביאו לנו ביצים, חלב ועופות, הכול על גבי חמורים. חקלאות לא הייתה כאן. המקום הרחוק ביותר אליו הגענו היה הר ונטורה, ושם למעלה עמד ביתה של משפחת ונטורה, שהיו בולגרים, אך דברו רומנית. כאשר נולדו שלושת בני נטעתי ליד ביתי (לפני כ-50 שנה) שלושה עצים, כסמל להשתרשותם בארץ".
"כשבאנו לכאן לא היו עדיין שמות לרחובות. השם שדרות סיני ניתן לרחוב רק בשנת 1934 או 1932". כבר ידוע לנו, ששם הרחוב היה בשנים אלו "רחוב בית הספר".
בשנת 1925, כשמשפחת מוסקוביץ עלתה ארצה, היא השאירה ברומניה בית מלאכה, אותו המשיך לנהל אחיו של סימון. בתקופה הכלכלית הקשה, בשנת 1927, חזרו בני הזוג לרומניה להתאושש מבחינה כלכלית, ואחרי שנה מכרו את בית המלאכה וחזרו ארצה. כסף זה עזר להם לבנות את ביתם באחוזה.

סימון היה חרט עץ, וקרולינה הייתה עקרת בית. לאחר סיום בית הספר העממי, הבת ליזט לאה המשיכה את לימודיה בנהלל. היא נישאה למנחם-מוני טננבוים, יליד 1913, שעברת בשנות החמישים את שמו לארז, כצו התקופה. סופר לי שמוני היה בחור נאה והוא וליזט היו זוג חברותי. עזרא ארז סיפר שמוני אביו הגיע ארצה עם חברים על אופניים מרומניה דרך טורקיה, לבנון וסוריה, כיון שלא היה להם מספיק כסף כדי להגיע בדרך אחרת. הוא וארבעה חברים רכבו על אופניים מרומניה ו"גנבו" את הגבול בערב חג המולד, כששומרי הגבול היו שיכורים. מוני וליזט הכירו בקליה, בים המלח בשנת 1934. האהבה ביניהם פרחה, והם נישאו לאחר זמן קצר. תחילה גרו בהדר, לאחר מכן עברו למוריה 107 וגרו בדירה אחת יחד עם אחיו ואחותו של מוני עד שנת 1940. מכאן עברו לגור במוריה 120.

סימון, ליזט וליפא
סימון וקרולינה בחצר ביתם                                  שלושה דורות: סימון, ליזט וליפא, ומכונית הטטרה המשפחתית

מוני וליזט פתחו מסעדה-קפה ברחוב מוריה 133, בפינת שדרות סיני, שפעלה מספר שנים. תושבי אחוזה הותיקים זכרו את ערבי הריקודים שהתקיימו ברחבה שלפני הקפה-מסעדה, בהם מוני ניגן בגיטרה כשהוא שר ומלהיב את החברה ואחיו בובי מנגן באקורדיון. סימון לימד את מוני חתנו את מלאכת הנגרות, ומוני פתח בית מלאכה לחריטת עץ ונגרות ליד הצריף ועסק בעבודות נגרות עבור תושבי השכונה.

ותיקי אחוזה זכרו את קולה החזק של גברת מוסקוביץ "שהגיע עד לרחוב מוריה". אחרים זכרו את מכונית הטטרה שלהם, שהשמיעה קולות "כמו טרקטור". כאשר אחד הבנים היה יוצא לטייל במכונית, שמעו אותו בכל השכונה.... מכונית זו, בעלת שני הצילינדרים, נסעה בכבישי הארץ כמעט שלושים שנה, וזכתה גם בפרס....ועוד זכרו ותיקי אחוזה שמשפחת מוסקוביץ הייתה קרובה וגם מקורבת לבית הכנסת. במוצאי יום הכיפורים נהגו תושבי השכונה לבוא לבית משפחת מוסקוביץ לשתות כוסית לסיום הצום.

צריף משפחת מוסקוביץ
צריפה של משפחת מוסקוביץ בחצר, לאחר שהוסף לו טיח. חלקו האחורי של הבית, ששימש כבית מלאכה

הבית בשדרות סיני 20 גדל עם השנים. תחילה, נבנה צריף בחלק האחורי של המגרש ובו גרו סימון וקרולינה ובתם ליזט. לאחר מכן נבנה בית בקדמת המגרש ולו מרפסת אחורית, והמשפחה עברה להתגורר בו, בעוד הצריף מושכר לדיירים. לאחר מספר שנים, המרפסת כוסתה בגג והוצמד לה בית מלאכה. הצריף בחלק האחורי של המגרש טויח, דבר ששיווה לו מראה של בית. במועד מאוחר יותר בית המלאכה שבגב הבית הפך לחלק מהבית ולצד הצריף נבנה בית מלאכה.
לפי תיק העיירה, בשנת 1943 סימון מוסקוביץ ביקש להפוך את בית המלאכה לדירת מגורים. הרישיון הסופי ניתן בשנת 1944. בשנת 1948 חיה ושמעון מוסקוביץ הגישו בקשה לבניית בניינים חדשים על המגרש. מדובר במבנה ובו 7 דירות קטנות, שניצב ברחוב סיני 20א ושימש בזמנו למגורי עולים חדשים מאירופה ששרדו את השואה ואת מלחמת העולם השנייה. לפי תיק העירייה גודלו של בית המשפחה, שהיה קיים באותה שנה היה 148 מ"ר. כאדריכל ובונה נרשם זכריה ר. דרוקר.

לליזט ומוני ארז נולדו 3 בנים: עזרא נולד ב-1935, אליעזר ב-1938 וליפא נולד בשנת 1941. עם לידת כל בן נטעה ליזט ליד ביתה עץ: שתי ושינגטוניות ואארוקריה. ליפא ארז, הבן הצעיר, חי עד היום בבית המשפחה ושני הבנים האחרים גרים בשכונת אחוזה. גיל ארז, נכדם של ליזט ומוני גר בבית חדש בחלק האחורי של המגרש, במקום בו עמד הצריף. העצים הגבוהים ניצבים לפני בית המשפחה המשופץ, ומזכירים אותם לתושבי שכונת אחוזה.

חזית צידית של הבית
חזית צדדית של הבית, בעבר.                                                          והיום: שלושה עצים בחזית הבית, 2006

מרישומי חברת קדישא בחיפה למדתי שחיה מוסקוביץ בת אליעזר נפטרה בשנת 1966 ושמעון מוסקוביץ בן ליפא זאב נפטר בשנת 1960 בחיפה. מוני-מנחם ארז בן הניה ואברהם אהרון נפטר בשנת 1976 ולאה ארז בת חיה וסימון-שמעון נפטרה בשנת 1999
מעדויות שונות של ותיקי אחוזה עולה, שבחצר הגדולה מאחורי הבתים של משפחת סגל ומשפחת מוסקוביץ עמדו מספר צריפים, ששימשו בהתחלה כמגורים, הפכו לדירות להשכרה ולבתי מלאכה. ומשעברו סימון מוסקוביץ וגם מוני טננבוים-ארז לעבוד בבתי מלאכה בעיר, הצריפים עברו שוב שינוי ושימשו להשכרה ולמחסן. באמצע שנות השישים, צריפה של המשפחה הפך לגן ילדים. ברשימת הצריפים של העירייה מיום 23.10.1941 נזכר צריפו של זאב קפלן בו גר מאיר מלץ. כמו כן סופר לי שבחצר עמד הצריף של משפחת ויינר, שלבתם קראו חנה.

גם הבית עצמו, שגדל והפך לבית בית שתי קומות, הושכר למספר דיירים.
ברשימת הדיירים באחוזה משנת 1946, הנמצאת בארכיון העיר, נרשם בעל הבית: שמעון מוסקוביץ. הדיירים: ליאו וולפינגר, ד"ר פרידלנדר, פריץ בראונשטיין, משה גולדשטיין, מאיר וינר, שמעון מוסקוביץ (כל אחד בחדר אחד). ניסיתי לברר מי היו אותם דיירים.
משפחת וולפינגר מוינה גרה באחת הדירות בבית. הייתה להם בת בשם חוה, שלמדה בבית הספר "זיכרון יוסף" בשנות הארבעים. באתר של חברת קדישא נמצא שלאון בן אליהו ופסיה וולפינגר נפטרו בחיפה בשנות השבעים.

אריה בראונשטיין סיפר לי, שהוריו, פרידריך בראונשטיין, יליד בראילה ואמו, בלהה לבית רכטר עלו ארצה בשנת 1929. הם היו חניכי תנועת "השומר הצעיר", שעברו הכשרה במרחביה והיו ממקימי קיבוץ שער העמקים. לאחר זמן קצר עברו לראשון לציון שם נולד הבן אריה בשנת 1934. המשפחה התגוררה עד שנת 1944 בראשון לציון. בשנת 1944 פרידריך בראונשטיין קיבל עבודה ב"אחוד הנמל", שהיה משרד של עמילות מכס בחיפה, והמשפחה עברה להתגורר בשדרות סיני 20 בבית של משפחת מוסקוביץ. הבן אריה, עמו שוחחתי, הוא פרופ' להנדסת חשמל באוניברסיטת תל-אביב. אריה סיפר שמשפחת מוסקוביץ גרה באגף אחד ואילו משפחת בראונשטיין גרה בשכירות באגף אחר. מדרגות חיצוניות הובילו לדירה העליונה. יחד אתם באותה דירה גרו עוד שתי משפחות: משפחת פרידנטל עלתה מברלין, הוא היה רופא והיא הייתה מורה לבלט. הם היו זוג חשוך ילדים. פרידנטל התגייס לצבא הבריטי ושרת בדרגת קפטן. אחרי המלחמה, עד ליום בו עזבו הבריטים את הארץ, הוא שימש הרופא של בתי הזיקוק.

הצריף עמד על המגרש עד שנת 1995. שמה של הגננת היה דרורה. בשנה זו נהרס הצריף ובמקומו נבנה בית לגיל ארז, אחד מנכדיה של ליזט. כך בא הקץ לצריף, שהיה קרוב לוודאי הצריף האחרון שנותר באחוזה, אך סיפורו נשאר בזיכרונם של הותיקים ואולי יישאר, באמצעות סיפורי, גם בלבכם.

מקורות:

נחליאלי, אודי (עורך ומלקט). תולדות שכונת אחוזה. (חוברת בעמותה לתולדות חיפה)

זיכרונות בני המשפחה בחוברת של ארליך, אלינורה (שליקטה, ערכה והגישה). בתים מספרים על אחוזה. 1990/91. (החוברת נמצאת ב"עמותה לתולדות חיפה")

שיחות עם עזרא ואליעזר ארז באוגוסט 2005, שיחה עם ליפה ארז ובתו מור פלג בדצמבר 2010

קלטת של זיכרונותיה של ליזט מוסקוביץ משנת 1989, שנמסרה לי באדיבות ליפא ארז ומור פלג

התמונה של צריף המשפחה משנת 1926 היא מתוך החוברת: דביר, אדם. 70 שנה לאחוזה. עיריית חיפה, האגף לתרבות, [חיפה], יוני 1995.

התצלומים של בני המשפחה והתמונות של הבתים מתוך אלבומם של בני המשפחה נמסרו לי באדיבותם של גיל וליפא ארז..

הצילום הצבעוני של הבית משנת 2006 נעשה על-ידי

ספרות הילדים נוטה פעמים רבות להציג "עולם שכולו טוב" ו"לעקוף" נושאים מסוימים הנחשבים באופן מסורתי לטאבו בתחום. כך למשל, נושאים רגישים הנחשבים כ"בלתי-הולמים" לגיל צעיר כמו מיניות, תפקודים גופניים לא-נעימים, אכזריות או אלימות, מוות, מוגבלויות, עוני או מלחמות, כמעט ואינם מוצגים בספרי ילדים מאוירים לגילאים הצעירים.

רק לאחרונה החלו לטפל בחלק מהנושאים הללו בספרות הילדים, הן בטקסט והן באיורים, והדעות עדיין חלוקות: האם נכון בכלל להתייחס לנושאים "רגישים" כבר בספרי ילדים לגיל הרך?

יש הטוענים כי נושאים מסוימים אמנם אינם מתאימים לגיל הרך, ועלולים לזעזע, לעורר פחד או דחייה. לעומתם טוענים אחרים כי הגבלות כאלו מוכתבות מזווית הראייה של המבוגרים, ואילו לילדים עצמם יש יכולת טבעית להתמודד עם מגוון הנושאים של החיים. התפיסה של תמימות הילדות, המתבטאת בספרות הילדים, היא לעתים לא-מציאותית ובעייתית, שהרי הילדים, כמו המבוגרים, עלולים להיתקל בנושאים כמו מין, אלימות או מוות בסביבתם הקרובה, כשבמקרים כאלו עדיף לתת תשובות לשאלות המתעוררות אצלם בלאו-הכי.

נקודה מעניינת נוספת היא כי חלק מהנושאים הללו נחשבים כטאבו בספרות ילדים רק בתרבויות מסוימות, אך לא כן באחרות. לדוגמא - בתרבות האמריקאית הנושא של הפרשות הגוף הוא טאבו, ואילו בספרות הילדים היפאנית זהו נושא מקובל, כלומר התפיסה החברתית האומרת מהו נושא "ראוי" ומהו "אינו ראוי" לכתוב עליו אינה אוניברסאלית, אלא היא תלוית-תרבות. (Menon, 2000)
בכל מקרה, ברור כי גם כאשר מתייחסים ומטפלים בנושאים רגישים בספרות הילדים, חשוב לעשות זאת ברגישות, תוך התאמה לגיל שאליו הספר פונה, ומבלי לוותר, כמובן, על איכויות ספרותיות כמו אסתטיקה ואפילו בהומור.

אנסה לסקור כמה מהנושאים הללו שמיוצגים בספרי ילדים מאוירים בעברית - מתורגמים או יצירות מקור, תוך הבאת דוגמאות מספרים שיצאו בעשור האחרון. אמליץ על הספרים שמצליחים, לדעתי, להתמודד עם נושאים אלה ברגישות ובאפקטיביות.

לקריאה נוספת:

מי-עמי, נעמי. מסמך רקע לקראת דיון בנושא: פיקוח על ספרי ילדים בישראל. ירושלים: הכנסת, מרכז מחקר ומידע, 2005.

Kunnemann, Horst, "How Much Cruelty Can a Children's Picturebooks Stand?" Bookbird, 43
(2005): 14-19.

Menon, Radhika, Are There Taboos in Children's Literature? Paper presented at a seminar during
the 14th World Book Fair in New Delhi, February 2000

9



"אל תספרו לי על החסידה..." - מין והבדלים בין המינים בספרי ילדים מאוירים

"אבל איך התינוקת נכנסה לבטן שלך? את בלעת אותה?" (ילד בן ארבע לאמו, שמספרת לו שיש לה תינוקת בבטן).
"אמא, למה לתינוקת אין פיפי?" (אותו הילד, מספר חודשים לאחר מכן, כשהוא צופה באמו הרוחצת את התינוקת).
ספרי ילדים מאוירים רבים, גם בעברית, עוסקים בנושא של הצטרפות אח או אחות קטנים למשפחה, והם מתארים בעיקר את ההריון עצמו, ואת חוויותיהם ורגשותיהם של האח/האחות הבכורים כשהתינוק החדש מגיע הביתה. רובם כלל אינם עונים על השאלה הבסיסית שיכולה להתעורר כבר בגיל צעיר: איך בדיוק באים ילדים לעולם? איך למעשה הם נוצרים? רובם גם אינם מתייחסים להבדלים האנאטומיים שבין בנים ובנות, נושא שאף הוא מסקרן ומעורר שאלות אצל ילדים מגיל צעיר מאוד. נושאים אלו הם כמעט בגדר טאבו בספרי ילדים מאוירים. מעט ספרים מתייחסים לנושא זה, כאשר מתוכם הרוב עושים זאת באופן מופשט ביותר, וללא כל ביטוי באיורים, ובודדים בלבד מציגים את הנושא באופן יותר מוחשי, הן בעזרת הטקסט והן בעזרת האיורים.

הספרים הבאים הם בין אלו שמנסים להתמודד באופן מפורט ואינפורמטיבי עם שאלות של חינוך מיני לגיל צעיר:

אנשים קטנים בבטן / כתבו: חנה לבנה וגילה ברונר, איירה: כריסטינה קדמון פועלים, 2003
הגננת מסבירה לילדים את כל התהליך, כולל מונחים "בוגרים" כמו פין ופות ויחסי מין, איורים של נשים וגברים בעירום, וכו'. איוריה של כריסטינה קדמון הם מאוד מדויקים ומפורשים ובו-זמנית גם יפים, כמעט "קסומים". הטקסט מעט ארוך לגיל המיועד, ולפעמים קטעי השיחה מאולצים ולא טבעיים. הספר ככלל אמנם מפורט, ממחיש ומלמד, אך הוא מעט "כבד" וארוך לטעמי.

אמא הטילה ביצה! כתבה ואיירה: בבט קול מטר, 2003
שני הורים "זרוקים" בבית הפוך ומבולגן יוזמים שיחה עם ילדיהם בנושא של "איך עושים ילדים". הם פוצחים בסדרה של "הסברים" כמו "תינוקות-בנים עושים משבלולים ומזנבות של כלבלבים וחתלתולים", עד שהילדים, שפורצים בצחוק מתקנים אותם ומלמדים אותם את האמת, על כל פרטיה. הסיפור מלא הומור וכך גם האיורים, כשה"דוגמאות" וההמחשות מאוירות בסגנון של ציורי ילדים. כמו כן, הבחירה לתת לילדים להסביר להורים, מעניקה לספר מלבד ההומור גם ברק ומקוריות.

ההריון של אמא: המדריך הראשון לחנוך מיני / כתבה: סילביה שניידר, איירה: בטינה גוצן-בק עופרים, 2010
הספר, שיצא לאור לאחרונה, מאורגן בנוסח של שאלה ותשובה, וגם כאן עולה השאלה המפורשת: "איך בכלל נוצר תינוק?", כשניתנת עליה גם תשובה מפורשת. האיורים והטקסט ממחישים את ההבדל בין בנים לבנות, ומופיעה גם אזהרה לגבי מה מותר ומה אסור במשחקי "רופא וחולה" של ילדים. בנוסף - ישנו גם פירוט לגבי מה קורה בגיל ההתבגרות, מהם אמצעי מניעה, ועוד נושאים כמו גירושין, סוגים חדשים של משפחות ועוד.

red_bullet.jpg הכנת הסקירה: תמי צוק